נתחיל, ברשותכם, מהמפסידים. משחק מדהים של לוקה דונצ'יץ' במחצית הראשונה, אבל זה לא הספיק מול קבוצה פיזית יותר וטובה יותר עם אינסוף שומרים שעלו נגדו (קוואי, מוריס, טרנס מאן, ג'ורג' ובאטום). זה מתחיל גם ממנו – הירידה לאורך הרבעים השפיעה לרעה ויכול להיות שכושר גופני טוב יותר יוציא ממנו יותר, בדומה למה שקרה עם יוקיץ' לפני ואחרי הבועה.

לא בטוח שאפשר לצפות ממנו או מכל שחקן (חוץ אולי מלברון ג'יימס, 2012-2018) לסחוב לבד מול קבוצה במשך סדרת פלייאוף שלמה. המאבריקס נתנו לו להיות דומיננטי מההתחלה כי לא הייתה להם כל כך ברירה, וגם המהלך של האזורית מול קבוצה שקלעה באחוז משוגע מהשלוש היה הימור שנכשל בשלב די מוקדם, אבל זה לא מספיק בשביל קונטנדרית. הוא ממש לא הבעיה, והוא נתן את אחת מסדרות הפלייאוף הטובות ביותר של שחקן יחיד. לא פחות.

אבל זה לא הסיפור. קריסטפס פורזינגיס היה טוב יותר וקצת יותר אגרסיבי, אבל הוא לא מספר 2 בקבוצה עם שאיפות. גג מספר 3. טים הארדוואי ג'וניור לא חזר מאז הפציעה שהשביתה לו את הכתף והיה יחסית חלש, וגם הוא לא מספיק יציב או טוב בשביל להיות מספר 2 בקבוצה עם שאיפות. לוקה לא יכול לסחוב לבד 48 דקות מול קבוצה עם כל כך הרבה כישרון, והוא מהשחקנים שמספיק טובים בשביל להתחרות על אליפות כל שנה. דאלאס צריכה כוכב שני, אפילו מישהו כמו קייל לאורי או ספנסר דינווידי החופשיים, או לחלופין הגנה מספיק חזקה בשביל לא להתבסס על ההתקפה. אני חושב שגם שם מבינים את זה, יהיה לנו קיץ מעניין בדאלאס.

עכשיו בואו נעבור למנצחת. אחד הפילוסופים האהובים עליי, סרן קירקגור, הגדיר את קפיצת האמונה, מעין ניסיון להאמין במשהו שאי אפשר להוכיח. יכול להיות שהקליפרס עברו את קפיצת האמונה שלהם. כולנו קברנו אותם אחרי שני ההפסדים בבית (ו-5 הפסדים רצופים אז בפלייאוף), אבל הם הראו חתיכת שיפור. ההגנה שלהם במשחקי 6 ו-7, בעיקר במחצית השנייה של משחק 7, הייתה מופתית. יש להם הרבה שחקנים טובים שיכולים לשמור על כמה עמדות, גם בלי סרג' איבאקה הפצוע שלא היה פקטור בסדרה הזאת, והם הראו את החוסן המנטלי הגדול שיש בחזרה מפיגור 3:2. יכול להיות שזה שינוי המנטליות שהם היו צריכים בשביל להיות קונטנדרים, כי מבחינת כישרון אין קבוצה במערב שיכולה להגיד בלב שלם שהיא מוכשרת יותר.

פול ג'ורג' היה יחסית טוב במשחק, גם אם לא בולט – הוא לא עשה שטויות והיה מעורב בהנעת הכדור. מרקוס מוריס והשחקנים המשלימים קלעו שלשות ותרמו בהגנה והשילוב הזה של קליעה באחוז גבוה מהשלוש (לא מעט באשמת דאלאס) ומהעונשין (זה כבר פחות קשור לדאלאס) מראה על חוסן מנטלי. יש לנו כאן קבוצה שניצחה 4 מ-5 משחקי הפלייאוף האחרונים שלה נגד יריבה מצוינת ועולה עכשיו לסיבוב השני.

הם הראו כמה דברים מעניינים כאן שיהיו רלוונטיים גם נגד יוטה. יהיה פריוויו, כמובן, לסדרה הזאת בהמשך (לא שלי), אבל חשוב לדבר גם על החמישייה הנמוכה שלהם שיכולה להקשות על גובר וגם על המיד-ריינג'. זה יכול לסכן מאוד את ההגנה של הג'אז אם הזריקות יכנסו וגם ההתקפה הקבוצתית, עם הרבה מוסרים טובים. יש להם את הכלים בשביל להחליף ולנעול את דונובן מיטשל או מייק קונלי. לא בטוח שיש ליוטה את הפתרונות לקוואי וג'ורג' בסדרה שלמה. זה מפגש בין 2 קבוצות קליעה נהדרות והפתרון של כל אחת מהן לשנייה יכול להיות חשוב, כי אם זה יגיע לבידודים של שחקנים אז סביר שיש לקליפרס יתרון. קוואי וג'ורג' יכולים לשמור על מיטשל וקונלי, אני לא חושב שההפך הוא הנכון.

לסיום הטקסט הזה, בואו נדבר על קוואי לנארד. המחצית השנייה שלו הייתה מדהימה. לא היה רגע אייקוני כמו 4 הקפיצות על הטבעת מהמשחק השביעי נגד הסיקסרס, אבל הוא סחב את הקליפרס גם אם זה לא לגמרי בולט בסטטיסטיקה. היום למשל הוא לקח רק 15 זריקות, כי השחקנים מסביבו קלעו. למרות זאת, זה היה משחק ממש טוב שלו. הגנה מופתית ובעיקר המהלכים האלה בהם הוא נועל את היריב ואז רץ קדימה ועושה סל בהתקפה. ב-2019, עם מאמן טוב וקבוצה שמאמינה בעצמה, זה הספיק לאליפות. מה יקרה הפעם? אפשר בכלל לדעת בעונה המשוגעת הזאת?